מקום הדת בטקס

על חברים, טקס חתונה מותאם אישית ללא רב, ומה שביניהם

הכל התחיל מזוג חברים. שחר ובר, אהבת נעורים עוד מימי מחנ"ק 2008. בר משכבת השביעיות בי"א, שחר שישיסטית בכיתה י, עלו לשיחת חולין במגדל המחנה...

מאז השאר הסטוריה. (אגב, דמיינו איזה חתונה כיפית זו, שהצד של החתן והצד של הכלה זה בערך אותו הצד).

עם זיקה מועטה לדת ובעיקר סלידה מהרבנות החליטו שחר ובר על קיום טקס כזה שמותאם בדיוק איך שבא להם.

כדי ללכת על בטוח הם פנו אל החבר הזה... זה שתמיד אוהב לדבר מול קהל ולהיות במרכז.

"שומע אחי, יש מצב שבא לך לחתן אותנו?".

אני לא אשכח את השיחה הזאת ואת ההתרגשות. משם יצאנו למסע מטורף.

היעד היה ברור - טקס אינטימי, קליל ומרגש, ללא הקשר דתי.

בכל הקשור לאינטימיות, קלילות ורגש, לא הייתה בעיה כלל ומאוד בקלות נמצא מבנה טקס שיאפשר את אלו. עם זאת, במהלך הדרך הגיעו כמה שאלות שאיתן היינו צריכים להתמודד -

• האם יש מקום לשבירת כוס?

• האם יש צורך בהינומה לכלה?

• האם מברכים על יין?
  

במילים אחרות, מה מכניסים ומה לא? איך מחליטים מתי "זה טוב לנו" ומתי "חאלס לא מתאים".

לשאלה הזאת יש שתי תשובות-

1. מחליטים מה משבא לכם, מדברים על הדברים ומבינים מה רצינו להשיג מכל מופע. מדוע חשוב לי היין, מה מסמל בשבילי הכוס וכו'. אגב, גם אם התשובה "סתם כי בא לי וזה מיינסטרים" זה לגמרי בסדר, כל עוד יש תיאום והבנה משותפת מה בבסיס ההחלטה. אחד היתרונות בתהליך משותף הוא שיש שלוש מוחות חושבים וקל יותר לשקף את הרצונות והציפיות שלנו מהמאורע. יותר מזה, יש לכם אותי שיודע להכווין ולשתף מנסיון עבר.

2. עד כמה חשוב לכם "מה שההורים רוצים". זה נקודה בפני עצמה ואולי זה קצת לא פוליטקלי-קורקט מצידי אבל זה הכי אמיתי והכי חשוב לדבר על זה. הרי ברגע האמת כמובן שמצופה שמחה, ולצד זאת, כולנו בני אדם ולכולנו יש דעות. טקס מותאם אישית עדיין נחשב כדבר נפוץ פחות ובמקרים מסויימים ישנם דברים שחשובים יותר או פחות למשפחה. זה משהו שתמיד מומלץ לבדוק ולהבין עד כמה הדבר הזה חשוב להם.
   

חשוב לציין כאן את הגמישות - כל טקס שהכנתי נראה אחרת. בחלק היה יין, בחלק היה צ'ייסר, בחלק הייתה כתובה... הכל אפשרי למשחק, כל עוד יש תיאום והכנה משותפת.

הכנה משותפת זה היתרון המרכזי שלנו פה.. אבל על זה כבר בפוסט אחר :)

לסיכום, זה הטקס שלכם, הכל אפשרי. מומלץ מאוד כן לקחת בחשבון שיקולים חצוניים של עוד בני משפחה או לפחות להיות מודעים להם. משם אנחנו נדע לעבוד על זה ביחד.